אם אני מנסה לסכם מרתון שהיה בו הכול, מה שרץ לי בראש החל מהק"מ ה 29, כמו שחברי והמאמן הכי טוב שאני מכיר (ואני מכיר הרבה) פיליפ הלפרט אומר לי "שזה עוד פרק לספר". אני אפילו לא יודע לתת כותרת לחוויה, או לפרק, האמת אני קצת ברגשות מעורבים, אולי דיוויד

האמת אני לא נלהב מאתגרים מהסוג הזה, אני בעד הריצות הקלאסיות, המדידות (5 ק"מ / 10 ק"מ / 21.1 ק"מ / מרתון). כמאמן יש לי ביקורת על אתגרים וריצות משוגעות, בעיקר למי הן מתאימות, כיצד מתאמנים ובאיזה אופן מבצעים אותן. האתגר משך את תשומת ליבי ברמת האימון, היכולת לבנות תכנית

כמה מכם נתקלו בסיסמאות –  "מרתון – כל אחד יכול", "בוא לשפר טכניקה ולרוץ נכון בחמישה מפגשים", "מאפס לעשרה ק"מ בחמישה שבועות" ויש לא מעט הבטחות שלצערי לא מחוברות לכלום! מוכרים חלומות. אני מאמין שמתאמן צריך "להרוויח" את הריצה לשנים רבות, אולי לכל החיים, לא לתחרות הקרובה ובטח לא לתחרות

אחד מגושם ואחד עם ראש חלש יוצאים למרתון… וזו לא התחלה של בדיחה.מרתון ניס-קאן, 03.11.19, 07:30… זינוק מתוכנן 08:00, גשם זלעפות, ברקים, רעמים וחושך על פני תהום, ברמקול קול מקוטע של נציגת המארגנים שאומרת מה שכולנו מרגישים "מזג אויר סוער"… בצורה הכי מנומסת ב 4 שפות שונות היא מודיעה שהכבישים

מרתון ברלין סיכום אישי, זה מה שכתבתי לקבוצה שלי Easy-Speed Running Club למחרת המרתון: "מרתון ברלין, זה נגמר עם מכות יבשות בכל הגוף, שריטות, כוויות… ועוד תחרות שלא סיימתי. אחרי זינוק מחושב, כניסה טובה לתחרות, קצב מושלם, בק"מ ה-9, אחרי סיבוב חד, הגלגל הקידמי שלי נכנס בחריץ של מסילת רכבת, עפתי עם

יש תכנון ויש מציאות. זה התחיל בחצי מרתון ת"א (שרשרת תקלות בכיסא והפסקת המירוץ בק"מ ה 17. המשיך במרתון פריז (14.04) בו לא הצלחתי למקסם את היכולת שלי ואז במרתון אדינבורו (26.05) התהפכתי אחרי 4 ק"מ, ניסיתי להתגלגל כשאני תקוע אחרי אלפי רצים ועם פנצ'ר בגלגל הקדמי (בק"מ ה16 זה

נתחיל מהסוף – מרתון טבריה 2019 – תוצאה רשמית 02:12:14, התנסות ראשונה במרחק המלא וקביעת נקודת ציון חשובה. הרבה תובנות, בעיקר סביב נקודות החולשה: 1. מהירות (מרכיב של טכניקה / כוח / ניווט) 2. ניווט – היכולת לתמרן עם הכיסא מבלי להוריד ידיים מהחישוק 3. עליות ושיפועים – בעיקר שילוב

אחרי 9 שבועות של אימונים מבינים כמה אנחנו לא מבינים בענף המדהים הזה Wheelchair Racing. ברקע יש שני אירועים חשובים (בעיקר לניסיון). הראשון אליפות ישראל שתיערך ב 07.05.18. מקצה 800 מ'. השני זה גראנד-פרי בנוטוויל שבשוויץ 27-29.05.18 שם אתחרה ב- 800 מ' ו- 1500 מ'.המטרות הן בעיקר להבין איזה מרחק

כדי לקבוע קריטריון לאולימפיאדה צריך להצליח… מרכיבים להצלחה בספורט: מטרה תשוקה תכנון זיעה התמדה אני אגלה שהכיוון כרגע ללכת למרחק הארוך – מרתון. אבל בדרך למרתון מוצלח, או כדי לקבוע קריטריון לאולימפיאדה (01:35:00… אין פה טעות הקלדה), צריכים לעבור דרך המרחקים הקצרים, תחרויות מסלול המשלבות מהירות לצד טכניקה: 400 מ' 800 מ'

ביום ו' הקרוב (08.01.16) אני מתכנן לזנק למרחק המלא, 42.195, במרתון טבריה ! מרתון זה מושג שמכיל הרבה דברים מעבר לריצה, זה מושג שמכיל- קרב, סבל, נחישות, תשישות, מטרה, מלחמה, התמודדות וניצחון.כאחד שבעבר רץ לא מעט מרתונים, והשיג את הסאב 3 שעות, יודע לומר שהכול היה סביב הריצה וסביב התוצאה.

לפני חודשיים החלטתי שאני מתגלגל את מרתון טבריה בכיסא גלגלים, אין מה לעשות געגועי למסלול הריצה ולתחרויות הריצה הנחו אותי להחלטה זו (פגיעת ראש או לא?) את האימונים התחלתי בהנחיתו של המאמן וחברי היקר –חיים מלכא. תוך כדי תנועה אנחנו מתמודדים עם בעיות שצצות ועולות, הכול נעשה תוך ניסוי וטעיה,

יום שבת 23.05.15, השעון מראה 19:55, ק"מ ה-100… 15 שעות מהזינוק, הגשם מכה חזק, 6 ק"מ לסיום אולטרה 106 ק"מ Lost world racing צפון אירלנד. רונן צריך להופיע בכל רגע, זו התחנה האחרונה לפני הסיום המיוחל, רק רונן עדיין לא יודע שבשבילו זו התחנה הסופית. החלטה של המארגנים להפסיק את

אם היו שואלים אותי לפני 3 שנים מה דעתי על הספורט המוזר הזה… חתירה, הייתי עונה שזה ספורט שנמצא בצד הלא נכון של הירקון. כאחד שהיה רגיל לרוץ בשבילי הפארק, בגשרים מעליו, לא חשבתי שיבוא היום בו אני יושב בסקיף (סירה לחותר יחיד) בצד הלא נכון של הירקון!ניסיתי הרבה זמן למצוא

לא כל יום יוצא להכיר אנשים שמוכנים לתרום מהידע שלהם, מהזמן שלהם, לעשות, להניע, לא דיבורים – מעשים!מי שנמצא בעולם הספורט יודע שנמדדים בתוצאות, כל השאר לא משנה.לשמחתי זכיתי להיות מוקף בסביבה מחבקת, שבמבחן התוצאה מעמידה אותי על הרגליים (מושג שקצת קשה לומר אותו על אדם שמרותק לכיסא גלגלים… אבל

הצבת מטרות הן חלק הכרחי בעולם הספורט בכלל ובעולם הריצה בפרט. "להיות בכושר", "לרדת במשקל", "לסיים את המירוץ" … כל אלו אינן מטרות, אלו סיסמאות.מה זה בכלל להיות בכושר? ריצה של 20 דק' ? 30 דק'? 90 דק'? מה זה לרדת במשקל? קילו? 5? 30?… אולי להיות בכושר זה בכלל לדחוק

אט אט העולם עובר ל- Long Distance… יותר ויותר רצים מחפשים את האולטרות, שילוב הריצה עם המרחקים האין סופיים, הטבע והנופים, בלי לחץ, בלי "טורים גבוהים"  המאפיינים את הריצות "הקצרות" כמו- 5 ו- 10 ק"מ. היום רצים רחוק… הרבה…ולאט. הציוד הכי חשוב לרץ אלו נעלי הריצה. דווקא פה העולם נע לכיוון המינימליסטי,

לאחרונה מצאתי את עצמי נתקל בכאלו שאומרים על אחרים… או כאלו המעידים על עצמם כ"מכורים לספורט". להתמכרות לספורט יש צד פזיולוגי ויש צד פסיכולוגי, הצד הפיזיולוגי קשור בעיקר לשני דברים: 1. שיכוך כאבים. 2. תחושת האופוריה המתלווה למאמץ הקשה. שני הדברים שציינתי מעלה קשורים למולקולה בשם "בטא-אנדורפין" (השם מזכיר את החומר

אירועי מרתון ת"א ומרתון ירושלים מאחורינו. עשרות אלפים רצים ורצות סיימו את העונה, עמדו או לא עמדו במטרה, אחרי לא מעט חודשי אימון, עם לו"ז מחייב, ופתאום זה נגמר. מה עושים עכשיו? נשאר חור שחור, סוג של ריקנות. להלן מספר המלצות לכאלו שלא יודעים מה לעשות: אימון הינו תרגול ברמות

לקראת אירועי מרתון ת"א לכל אלו שמתכננים את הריצה המסכמת בסופ"ש הקרוב… חלוקת התחרויות היא בהתאם לסדר עדיפות: תחרות A – החשובה ביותר, בדר"כ תחרות המטרה, לפניה אנחנו יוצרים התאוששות מלאה (טייפר) כשהמטרה להגיע בשיא היכולת. תחרויות B – בהם אנו בוחנים האם שיפרנו יכולות או נקודות חולשה בדרך לתחרות המטרה (לפני ואחרי התחרויות יש

חימום ושחרור   לא מעט נכתב על נושא החימום והשחרור. שלא יהיה ספק, הזמן "שמבוזבז" על חימום ועל שחרור מביא לשיפור רמת האימון/תחרות, חימום ושחרור יאיצו את תהליך ההתאוששות הן מאימון והן מתחרות. מחקרים שנעשו מראים שהשימוש במתיחות דינמיות בטווח תנועה מלא הם המתאימים ביותר לשלב החימום. לשלב השחרור עדיפות

מיומנות טכניקה ויכולת   מיומנות היכולת של האתלט לבחור ולבצע את הטכניקה הנכונה בזמן המתאים, בהצלחה ובמינימום השקעה. אנחנו משתמשים במיומנות כדי להשיג יעדים אתלטיים. לדוגמא – בריצת 100 מ' ב-10 שניות מיומנות היא הכרחית וחייבת להילמד. טכניקה הבסיס לכל ספורט. דוגמא לטכניקה – זינוק מאדנים בריצת 100 מ'. אנחנו

מה מיוחד במסלול הריצה, בתחרויות, שכל הזמן אנחנו נמשכים לשם?רצים שמגיעים לתחרות, ולא משנה אם זה מרתון או 5 ק"מ, הם לעולם לא מוכנים! "לא ישנתי כל הלילה"… "כואבת לי הבטן"… הרגלים עייפות/תפוסות"… "מה אני עושה פה בכלל…?"אבל כשיריית הזינוק נשמעת (אם היא נשמעת) הכול נשכח, מתחילים לעבוד ובמרץ…  והסיום,

האם גנטית אנחנו רצים למרחקים ארוכים? ואם כן, אז לאיזה מרחקים? מרתון? אולטרה? 10 ק״מ? היכולות שלנו לרוץ למרחקים ארוכים היא תוצאה של מאפיינים פיזיולוגיים שירשנו מאבותינו הקדמונים שהיו רצים מומחים ומנוסים. לאחרונה לא מעט מחקרים הגיעו למסקנה כי תכונות מסוימות העניקו לחלק מאבותינו הקדמונים יכולת לרוץ לאורך זמן אחרי טרף,

התיישבתי לכתוב את הבלוג כשחיוך של ניצחון מרוח לי על הפנים. לפני כמה רגעים שברתי שיא בהגעה מהעבודה הביתה, 14:52 דקות (שני ק"מ). האמת, אני לא יודע אם לצחוק? או לבכות?במקצועי אני מאמן ריצה ומאמן טריאתלון, מאז ומתמיד אמרתי למתאמנים שלי שהריצה מצילה חיים, הן ברמה הפיזיולוגית והן ברמה האישיותית.

דן: ״אתה צריך לכתוב בלוג״אני: "מה זה בלוג?" דן: ״מקום בו כותבים על כל מה שעולה לך בראש… וכל מי שרוצה נכנס וקורא״אני: ״ואנשים באמת קוראים את זה? מה משעמם להם?״דן: ״חבל לך על הזמן… זה תופס ובגדול״אני: ״טוב, נו, יאללה נלך על זה… אני אבקש מגל שיפתח לי בלוג… הוא